סכיזופרניה היא מחלה פסיכיאטרית כרונית הפוגעת באופן שבו אדם תופס את המציאות, חושב, מרגיש ומתנהל בעולם. לצד התסמינים המוכרים לציבור – מחשבות שווא, הזיות, חשיבה לא מאורגנת – היא מלווה לא אחת בתסמינים שקטים יותר ומזיקים לא פחות: אובדן יוזמה, קהות רגשית, נסיגה חברתית וקשיים קוגניטיביים בקשב, בזיכרון ובתכנון. המחלה מתנהלת לרוב בגלים, עם התקפים פסיכוטיים ותקופות הפוגה, אך גם בתקופות ההפוגה היכולת לעבוד ולקיים שגרה עצמאית נפגעת לעיתים קרובות באופן מתמשך.
עבור מתמודד עם סכיזופרניה, קצבת נכות כללית מהביטוח הלאומי היא לא פעם הבסיס הכלכלי שעליו נשען השיקום כולו. ואולם הדרך אליה אינה פשוטה. האבחנה לבדה אינה מזכה בדבר: הוועדה הרפואית מדרגת את חומרת המחלה לפי סולם מפורט, ולאחר מכן נבחנת שאלה נפרדת לחלוטין – עד כמה נפגעה היכולת להשתכר. מניסיוני בייצוג מתמודדי נפש, תביעות רבות נכשלות לא משום שהמחלה אינה קשה, אלא משום שהתיק אינו מתרגם אותה לשפה שבה הוועדה חושבת.
שני שערים בדרך לקצבה
קצבת נכות כללית משולמת למי שמלאו לו 18 וטרם הגיע לגיל הפרישה, ועומד בשני תנאים מצטברים. התנאי הראשון הוא נכות רפואית של 60% לפחות, או של 40% לפחות כאשר יש כמה ליקויים ואחד מהם מגיע ל-25% לפחות. התנאי השני הוא ירידה של 50% לפחות בכושר ההשתכרות, שבעקבותיה נקבעת דרגת אי-כושר של 60%, 65%, 74% או 100% – והיא שקובעת את גובה הקצבה.
ההפרדה בין השערים היא המפתח להבנת התהליך. אחוזי הנכות הרפואית נקבעים בידי רופא הוועדה, פסיכיאטר, לפי רשימת הליקויים שבתקנות. דרגת אי-הכושר נקבעת בשלב מאוחר יותר, על יסוד הנכות הרפואית ועל יסוד נתונים תעסוקתיים. מי שעבר את השער הראשון עדיין עלול להיעצר בשני, ולהפך: דרגה רפואית נמוכה מדי סוגרת את הדלת עוד לפני שנבחנה שאלת העבודה.
סעיף 33(ב): הסולם שבו נמדדת הסכיזופרניה
ברשימת הליקויים, בפרק העוסק במחלות נפש, מסווגת הסכיזופרניה לסוגיה בסעיף 33(ב), לצד הפרעות דלוזיונליות, הפרעות פסיכוטיות חריפות וחולפות והפרעות סכיזואפקטיביות. הסולם נע בין 0% ל-100%, והמעבר בין הדרגות אינו נקבע לפי שם האבחנה אלא לפי מצב המחלה והשפעתה על החיים.
בתחתית הסולם עומדת רמיסיה מלאה, ללא פגיעה בתפקוד ובכושר העבודה. מעליה מופיעות דרגות של רמיסיה הדורשת טיפול תרופתי, תחילה ללא סימנים "חיוביים" או "שליליים" ובהמשך עם סימנים "שליליים" קלים עד בינוניים (10% ו-25%). דרגת 40% מתארת רמיסיה חלקית עם סימנים שליליים בולטים, הגבלה ניכרת של כושר העבודה ופגיעה בתפקוד הנפשי והחברתי; דרגת 50% מוסיפה על כך ריבוי התקפים פסיכוטיים וירידה ניכרת בתפקוד. דרגת 70% שמורה למחלה פעילה עם סימנים רצופים והגבלה קשה בכושר העבודה ובתפקוד, או לצורך באשפוז יום פסיכיאטרי ממושך, ודרגת 100% – למחלה פעילה המחייבת אשפוז פסיכיאטרי מלא או השגחה מתמדת.
המשמעות המעשית ברורה: מתמודד שמדורג ב-40% או ב-50% אינו מגיע לבדו לרף של 60%. במצב כזה, השאלה אם קיים ליקוי נוסף, והאם התיק מבסס כראוי את המעבר לדרגה גבוהה יותר, הופכת לשאלה המכרעת של התביעה. הרחבה על הפרק הנפשי כולו מופיעה במאמר על נכות נפשית ברשימת הליקויים.
אמות המידה שמאחורי המספר
התקנות אינן מותירות את הדירוג לתחושת הרופא. לצד תיאור הדרגות, הן מפרטות את הקריטריונים שהוועדה בוחנת בסכיזופרניה, כולם או חלקם לפי העניין:
- עוצמת ההפרעה, תדירותה ומשכה;
- מספר ההתקפים בשנתיים האחרונות, וכן מספר האשפוזים, משכם וסיבתם באותה תקופה;
- קיומם של סימנים "חיוביים" או "שליליים", ואורך תקופות הרמיסיה;
- ההיענות לטיפול התרופתי או לטיפול אחר והתגובה לו;
- התפקוד הנפשי והחברתי, וכושר העבודה.
רשימה זו היא למעשה מפת הדרכים לבניית התיק. כל רכיב בה צריך למצוא ביטוי במסמכים: סיכומי אשפוז משנתיים האחרונות, תיעוד של התקפים שלא הסתיימו באשפוז, תיאור של הסימנים השליליים ולא רק של הפסיכוטיים, ותיעוד של ניסיונות טיפול תרופתי ושל תגובה חלקית אליהם. חוות דעת פסיכיאטרית שמסתכמת באבחנה ובשמות התרופות משאירה את הוועדה ללא כלים לדרג מעבר לדרגה הנמוכה.
פרט ליקוי אחד, לא צירוף אבחנות
כלל מהותי שקובע הפרק הנפשי ברשימת הליקויים הוא שאחוזי הנכות נקבעים לפי פרט ליקוי אחד, המייצג את מרב התסמינים והסימנים, בחומרה המייצגת את מכלול התמונה הקלינית. מתמודד עם סכיזופרניה שסובל גם מדיכאון או מחרדה לא יקבל אחוזים נפרדים על כל אבחנה; הוועדה תבחר את הסעיף המתאים ותדרג בו את התמונה כולה.
לכן אין טעם לנסות "לצבור" אבחנות נפשיות. הכיוון הנכון הוא להראות שהתמונה המלאה, על כל רבדיה, מצדיקה דרגה גבוהה יותר באותו סעיף. לעומת זאת, ליקויים מתחומים אחרים – גופניים, למשל – נשקלים בנפרד ומשוקללים עם הנכות הנפשית בחישוב שאינו חיבור פשוט. מקום שבו קיימים ליקויים כאלה, ובהם גם תופעות לוואי של הטיפול התרופתי שהגיעו כדי ליקוי מוכר, יש לוודא שהם מוגשים ונבדקים, שכן הם עשויים להכריע את העמידה ברף של 40% ו-25%.
מבחן אי-הכושר: השאלה התעסוקתית
לאחר קביעת הנכות הרפואית עובר התיק לבחינת כושר ההשתכרות. כאן כבר אין השאלה רפואית במובנה הצר, אלא שאלה של יכולת ממשית להשתלב בעבודה ולהתמיד בה: בהתחשב בהשכלה, בניסיון התעסוקתי, בגיל ובהשלכות המחלה, האם האדם מסוגל להשתכר, ובאיזה היקף.
בסכיזופרניה, המבחן הזה מזמן מלכודות מוכרות. מתמודד שעבד בעבר, אפילו תקופה ארוכה, עלול להיתפס כמי שכושרו נשמר, גם אם העבודה הופסקה בשל המחלה. מי שעובד היום במסגרת מוגנת או נתמכת, בשעות מעטות ובהתאמות רבות, עלול להיתפס כבעל כושר השתכרות רגיל. ומי שלא עבד מעולם, בשל גיל צעיר או בשל הופעה מוקדמת של המחלה, זקוק להצגה מדויקת של הסיבה לכך. בכל אחד מהמצבים האלה נדרש להסביר לא רק מה האדם עושה, אלא באילו תנאים, באיזה מחיר ולכמה זמן הוא מסוגל לעשות זאת.
הפער בין חדר הוועדה לבין החיים
הוועדה הפסיכיאטרית פוגשת את התובע לזמן קצר, וזו אחת הסיבות העיקריות לדירוגים נמוכים בסכיזופרניה. מתמודד במצב של רמיסיה חלקית עשוי להופיע רגוע, מנומס ומשתף פעולה. הסימנים השליליים – דלות בדיבור, היעדר יוזמה, ריחוק רגשי – עלולים להיקרא כשקט ואף כיציבות. לא פעם המתמודד עצמו ממעיט בקשייו, אם מתוך היעדר תובנה למחלה ואם מתוך רצון להיראות מתפקד.
ההכנה לוועדה נועדה לגשר על הפער הזה: תיעוד קודם שמתאר יום אופייני, עדות של בן משפחה על העזרה הניתנת בפועל, ונוכחות של מלווה שיכול להשלים את התמונה. על התנהלות הוועדה עצמה ועל זכויות התובע בה הרחבתי במאמר על ועדה רפואית פסיכיאטרית בביטוח לאומי.
דרגה זמנית, בדיקה חוזרת והחמרה
בסכיזופרניה נקבעת לא אחת דרגה זמנית, בפרט לאחר התקף או אשפוז, ובסופה מזומן המתמודד לבדיקה חוזרת. הבדיקה החוזרת אינה הליך טכני: היא עלולה להסתיים בהפחתה, ולכן יש להיערך אליה ברצינות שבה נערכים לוועדה הראשונה. בכיוון ההפוך, כאשר המצב הוחמר, ניתן לבקש בדיקה מחדש, כמפורט במאמר על החמרת מצב נפשי בביטוח לאומי. גם העיתוי חשוב: ככלל, ניתן לקבל תשלום רטרואקטיבי לתקופה של עד 12 חודשים לפני הגשת התביעה, כך שדחיית ההגשה עלולה לגרום לאובדן זכויות של ממש.
זכויות המתמודד אינן מסתכמות בקצבה. הן כוללות גם קצבת שירותים מיוחדים, שיקום מקצועי והטבות ממשרד הבריאות, כמפורט במאמר על הזכויות בביטוח לאומי ובמשרד הבריאות למתמודד עם סכיזופרניה.
תביעת נכות כללית בסכיזופרניה נבנית על פרטים: על התאמה מדויקת של התיעוד לאמות המידה שבתקנות, על הצגה נכונה של השאלה התעסוקתית, ועל הכנה שמאפשרת לוועדה לראות את המחלה כפי שהיא מתבטאת בחיים ולא כפי שהיא נראית בחדר. מתמודדים ובני משפחה העומדים בפני תביעה, בדיקה חוזרת או ערר, ימצאו במשרדי ליווי משפטי מלא – מבניית התיק הפסיכיאטרי, דרך ההופעה בוועדה ועד הערר, ככל שיידרש.