הרגע שבו אנו מבינים שההורה שלנו אינו כתמול שלשום הוא רגע קשה וכואב. הזיכרון שבוגד, ההתמצאות שאובדת והשיפוט שנפגע – כל אלו הם סימני אזהרה ברורים המעידים על שינוי במצב הקוגניטיבי. הסימנים הללו מעידים לא פעם על תשישות נפש. אולם מי מגדיר תשוש נפש? במאמר זה נעשה סדר בבירוקרטיה, נסביר למי פונים לאבחון ומהם השלבים בדרך להכרה.
מהי בכלל "תשישות נפש" וכיצד היא שונה ממחלת נפש?
המונח "תשוש נפש" הוא מונח משפטי-רפואי. תשישות נפש אינה מחלת נפש פסיכיאטרית כמו סכיזופרניה או דיכאון קליני: תשישות נפש מתייחסת למצב של ירידה קוגניטיבית אורגנית, כלומר פגיעה בתפקודים המוחיים כגון זיכרון, התמצאות, שיפוט ותובנה. המצבים השכיחים ביותר תחת הגדרה זו הם דמנציה (שיטיון) לסוגיה, ובראשה מחלת האלצהיימר. המאפיין המרכזי המגדיר אדם כתשוש נפש אינו חוסר יכולת פיזית, אלא הפגיעה בשיפוט ובזיכרון עד כדי סכנה לעצמו או לסביבה.
אדם המוגדר כתשוש נפש עשוי להיות מסוגל ללכת, לאכול ולהתלבש בכוחות עצמו, אך אם ישאירו אותו לבד הוא עלול לשכוח את הגז דולק, לצאת מהבית וללכת לאיבוד, או לא לזכור ליטול תרופות שחיוניות לבריאותו. הצורך המגדיר את המצב הוא הצורך בהשגחה מתמדת ומלאה בכל שעות היממה, לאו דווקא עזרה פיזית בפעולות, אלא "עין פקוחה" שתשמור עליו מפני הסכנות הנובעות מהירידה הקוגניטיבית.
מי שמכדיר תשוש נפש הוא רופא מומחה באחד מהתחומים הבאים: פסיכוגריאטריה (התמחות המשלבת פסיכיאטריה וגריאטריה), גריאטריה או נוירולוגיה.
הרופא המומחה מבצע סדרה של בדיקות ומבחנים קוגניטיביים, שהידוע שבהם הוא מבחן המיני-מנטל (MMSE). במבחן זה נבדקים פרמטרים כמו זיכרון לטווח קצר, התמצאות בזמן ובמקום (איזה יום היום? איפה אנחנו נמצאים?), יכולת חישוב ויכולת שפתית. הציון במבחן, יחד עם ההתרשמות הקלינית מהמטופל ודיווח המשפחה על התפקוד בבית, הם שיוצרים את "תעודת הזהות הרפואית" של המטופל. הדו"ח הרפואי של הפסיכוגריאטר הוא המסמך החשוב ביותר בתיק, והוא יכריע בדבר גורל התביעה להכרה כתשוש נפש.
ההבדל בין "סיעודי" ל"תשוש נפש"
אחת הסוגיות המבלבלות היא ההבחנה בין מצב סיעודי "רגיל" לבין מצב של תשישות נפש, כאשר ההבחנה הזו משפיעה על סוג המוסד אליו ניתן להתקבל ועל גובה הכיסוי הביטוחי.
- חולה סיעודי: מוגדר בדרך כלל על בסיס תפקוד פיזי. אדם הזקוק לעזרה משמעותית בביצוע פעולות היום-יום הבסיסיות (ADL): לקום ולשכב, להתלבש ולהתפשט, להתרחץ, לאכול ולשתות, לשלוט על סוגרים ולנייד את עצמו. החשיבה שלו עשויה להיות צלולה לחלוטין, אך הגוף בוגד בו. למידע נוסף על זכויות במצבים אלו מומלץ לקרוא על תביעות סיעוד.
- תשוש נפש: מוגדר על בסיס תפקוד קוגניטיבי. הוא אמנם עשוי להיות עצמאי לחלוטין בפעולות הפיזיות (הולך, אוכל לבד), אך מבחינה קוגניטיבית אינו מתפקד כהלכה, ומהווה סכנה לעצמו ואולי לסביבה.
ההבחנה מביאה לאשפוז בתנאים אחרים בבתי אבות. "מחלקה סיעודית" היא לרוב מחלקה פתוחה, בעוד "מחלקה לתשושי נפש" היא מחלקה סגורה ומוגנת (עם קודן בדלת) כדי למנוע מהדיירים לשוטט ולסכן את עצמם.
אי אפשר לאשפז אדם המוגדר כתשוש נפש במחלקה סיעודית רגילה, ואי אפשר לקבל מימון (קוד) למחלקה לתשושי נפש ללא האבחנה הספציפית הזו.
ההשפעה על ההחזרים הרפואיים
האבחון הפסיכוגריאטרי הוא המפתח לשלושה ערוצי סיוע עיקריים, שכל אחד מהם יכול לחסוך למשפחה עשרות אלפי שקלים בחודש:
- קוד משרד הבריאות: אשפוז במוסד לתשושי נפש הוא עסק יקר מאוד שעלותו יכולה להגיע ל-15,000 שקלים בחודש ואף למעלה מכך. המדינה, באמצעות משרד הבריאות, משתתפת במימון האשפוז ("קוד") בכפוף למבחני הכנסה של הקשיש וילדיו.תנאי הסף לקבלת הקוד הוא הגדרה רפואית ברורה של "תשוש נפש" חתומה על ידי רופא מומחה.
- ביטוח סיעודי: פוליסות הביטוח הסיעודי (הן של קופות החולים והן הפרטיות) מכירות בתשישות נפש (אלצהיימר, דמנציה) כמקרה ביטוח המזכה בגמלה חודשית מלאה. בחלק מהפוליסות, ההוכחה של "תשישות נפש" פשוטה, אך בכל מקרה היא דורשת מסמך רפואי חד-משמעי הקובע צורך בהשגחה.
- היבטים משפטיים: כאשר אדם מוגדר כתשוש נפש, הוא לרוב אינו כשיר משפטית לקבל החלטות על גופו ורכושו. במצב כזה, הבנקים ומוסדות המדינה לא יאפשרו לו לבצע פעולות.ההגדרה הרפואית היא הבסיס לבקשה למינוי אפוטרופוס או להפעלת ייפוי כוח מתמשך שנערך מבעוד מועד. ללא המסמך הרפואי, המשפחה עלולה למצוא את עצמה ב"שוקת שבורה" מול הבירוקרטיה, ללא יכולת למשוך כספים הדרושים לטיפול בהורה.
ההכרה היא תחילת הטיפול
השאלה "מי מגדיר תשוש נפש" היא יותר מאשר שאלה טכנית. היא הצעד הראשון בלקיחת אחריות על חייו וביטחונו של ההורה המזדקן. אל תחכו למצב חירום שבו ההורה ילך לאיבוד או יגרום נזק בבית.
האבחון המוקדם והמסודר אצל פסיכוגריאטר מאפשר למשפחה להיערך כלכלית, להסדיר את הנושאים המשפטיים ובעיקר – להבטיח שהיקיר לכם יקבל את המסגרת המגנה והטיפולית המתאימה ביותר למצבו, תוך שמירה על כבודו.
